החלטה בתיק בש"פ 625/05

א.        אלה שני עררים המופנים כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט צ' זילברטל) בב"ש 7257/04 מיום 17.1.05 בה הוחלט לאפשר לעורר בבש"פ 648/05 (להלן העורר או מיכאלי) להשתחרר ממעצר בערובה בתנאים מגבילים. המדינה עוררת על ההחלטה בדבר חלופה והעורר משיג על תנאי החלופה.

ב.        כנגד העורר הוגש כתב אישום בעברות רבות של זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. על פי הנטען בכתב האישום, בתמצית, היה בבעלות העורר עסק לסחר במוניות ולתיווך ברשיונות למוניות. במסגרת עיסוקו בתיווך ברשיונות, הציע הנאשם ללקוחות שונים לסייע להם במגעיהם עם הרשויות וכן תיווך בין בעלי רשיונות לקוני רשיונות ושוכריהם. בין היתר הציע ללקוחות שונים סיוע במימון האגרה וכן תיווך בין נהגי מוניות ותיקים, שהיתה להם זכות לקבלת רשיון באגרה מופחתת, אך לא יכלו לממן את קנייתו, לבין לקוחות שונים אשר מימנו את קניית הרשיון והתחלקו בהפרש בין דמי האגרה המופחתת לדמי האגרה המלאה. נטען כי במסגרת פעילותו נהג מיכאלי לזייף שוברי תשלום באופן שייראה כאילו שולמו בבנק הדואר; באופן כזה היה מקבל את מלוא סכום האגרה או חלקו מהלקוחות השונים, משלשל את הכסף לכיסו, ומחזיר את השוברים המזויפים ללקוחות אשר הוטעו לחשוב שהנאשם השתמש בכספם כפי שהתחייב, קרי, לתשלום לקופת המדינה. הלקוחות מצדם הציגו את השוברים בפני משרד התחבורה, וזה הנפיק לאותם לקוחות רשיונות, בהסתמך על השוברים המזויפים, מבלי ששולמה בעבורם בפועל כל אגרה לקופת המדינה. יצוין כי סכום של שובר נע בין 129 ל-172 אלפי ש"ח (מעוגל) וכי המדובר בכ-130 שוברים בסכום כולל של למעלה מעשרים מליון ש"ח. אישום נוסף כלל טענה בדבר הגשת הודעה כוזבת למשטרה בעניין פרשת השליח (ראו להלן), וכן שני מסמכים מזויפים - חוזה העסקה ותצהיר כוזבים.

ג.        (1)    המדינה עתרה למעצר עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 16.1.05 קבע בית המשפט המחוזי כי "בידי המבקשת חומר ראיות להוכחת המיוחס למשיב (הנאשם - א"ר) אך עוצמתן של הראיות אינה כזו שבכוחה להביא למעצרו בפועל". קביעה זו נסבה בעיקר על גירסתו של מיכאלי, כי בזמנים הרלוונטיים לפרשה הועסק על ידיו שליח בשם ולדיסלב צ'קנוב, אשר תפקידו היה לשלם בבנק הדואר את השוברים. צ'קנוב, אשר עובר לתחילת החקירה עזב את הארץ, הודה בפניו, לטענתו, כי הוא אשר זייף את השוברים. בית המשפט נדרש לכך שלא נעשו די פעולות חקירה סביב צ'קנוב, בני משפחתו ומקורביו. כן נקבע, כי מסוכנותו של מיכאלי נחלשה, שכן לא סביר כי יוכל - לאחר שהפרשה נחשפה - להמשיך ולבצע מעשי מרמה וזיוף מהסוג שביצע, לכאורה, וכן התחשב בית המשפט לעניין זה בעברו הנקי. עוד נקבע, כי לא הוכחה עילת מעצר כנגדו המבוססת על חשש של שיבוש מהלכי משפט.  עם זאת נקבע, כי יש ממש בחשש כי מיכאלי ינסה להתחמק מהליכי שפיטה, שכן על פי הראיות לכאורה שילשל לכיסו סכומים ניכרים אשר לא אותרו, ואלה לטענת  המדינה, הוברחו אל מחוץ לגבולות המדינה. בית המשפט החליט לקבל ראיות חסויות התומכות, לשיטת התביעה, בטענתה בדבר הברחת הכספים אל מחוץ לגבולות הארץ. כמשקל נגד לחשש מהתחמקות מהליכי שפיטה הניח בית המשפט את העובדה שהמשיב לא נמלט כשנודע לו על תחילתה של החקירה, אף שעברו 45 יום מעת שעלו טענות ביחס לתקינותו של שובר מסוים על פי חשד שנתעורר במשרד התחבורה, ועד שנעצר.

(2)      ביום 17.1.05 החליט בית המשפט המחוזי לעצור את מיכאלי עד תום ההליכים, אלא אם כן ישהה בבית אחיו, ביחד עם אחיו או עם אדם אחר אשר יחתמו על ערבות צד ג' בסך 100,000 ש"ח כל אחד, וכן, יפקיד סך של 2 מליון ש"ח בקופת בית המשפט להבטחת תנאי השחרור, להבטחת התייצבותו למשפטו ולריצוי העונש, אם יורשע. כמו כן עוכבה יציאתו של העורר מהארץ.

ד.        (1)    בהודעת הערר מטעם המדינה (בש"פ 625/05) ובדיון טענה המדינה כנגד קביעת בית המשפט המחוזי באשר לעוצמת הראיות. לשיטתה, ישנה שורה ארוכה של פירכות המאיינות את משקלה של גרסת הנאשם. כך למשל, לטענת המדינה, צ'קנוב היה ברוב התקופה הרלוונטית חייל עולה אשר עבד בסופי שבוע בשמירה; בניגוד לטענת מיכאלי, הוא לא עבד מעולם בחברת "רם שליחויות", שם כביכול הכירו, שכן זו מעולם לא היתה קיימת, ולא היה לו רשיון לקטנוע;  איש מעובדיו של מיכאלי, מלבד שני בניו, לא ראו מעולם שליח שמגיע אליו, על אף טענת מיכאלי כי היה מגיע בכל בוקר; צ'קנוב תואר כ"שליח עם הקוקו", אך בהיותו חייל בתקופה הרלוונטית, לא ייתכן שהיה לו "קוקו"; חוזה ההעסקה של צ'קנוב משנת 2001 נחתם בידי עורכת דין אשר תאריך קבלת רשיון עריכת הדין שלה הוא מספר ימים לאחר התאריך הרשום על החוזה, וגירסת עורכת הדין לגבי נסיבות עריכת החוזה, אינה עקבית, וסותרת את גירסתו של מיכאלי; מספר שוברים זויפו לפני התאריך הנקוב בחוזה ההעסקה. כמו כן טוענת המדינה, כי גירסת מיכאלי אינה סבירה - אין אדם מפקיד סכומים גדולים בידי אדם זר, וכל שכן אינו עושה כך בשעה שאינו סומך על בניו שלו, כטענתו. עוד נטען, כי על בית המשפט היה להתייחס לחומר הראיות המצוי בפניו ולא להסיק מסקנות מאי איסופו של חומר כפי שעשה בית המשפט לגבי צ'קנוב, מה עוד שבעניין צ'קנוב נעשתה לטעמה של המדינה כל פעולת חקירה הגיונית ומתבקשת בנסיבות העניין. מהמקובץ עולה, כי בניגוד לקביעת בית המשפט, יש בחומר הראיות די כדי להביא למעצרו בפועל של מיכאלי, כך לשיטת המדינה. עוד נטען, כי קיימות מספר עילות למעצר מיכאלי עד תום ההליכים, קרי, הראיות בדבר הסכומים הגבוהים שהרוויח מיכאלי לכאורה, אשר לא אותרו ולא נתפסו, וכן החומר החסוי המעיד על הברחת סכומים גבוהים לחו"ל, והמעלה חשש קרוב לודאי להימלטותו מאימת הדין. שנית נטען, כי מיכאלי יצר לעצמו נאשם חלופי - צ'קנוב - על מנת לשבש את החקירה, באופן המעלה חשש לשיבוש הליכי משפט. שלישית נטען, כי זיוף מסמכים במשך כארבע שנים ברציפות, וקבלת במרמה של סכומי עתק מוכיחים את מסוכנות מיכאלי לציבור באופן אשר מחייב את מעצרו. לשיטת המדינה, חלופת מעצר אינה מספקת ואינה מפיגה את החשש להימלטות, מה עוד שסכום הערבות שנקבע קטן מ-10% מסכום הגניבה הכולל.

(2)      טענות באי כוח מיכאלי בהקשר זה עסקו במחדלה של המשטרה, לשיטתם, מלחקור את צ'קנוב, שהוא - כנטען - מבצע הזיופים. עוד נטען, כי לא תושאלו חבריו לצבא ושכניו, לא נבדקו מקומות העבודה שבהם עבד, לא הוצגה לעובדיו של מיכאלי תמונתו של צ'קנוב,  לא נבדקו חשבונות הבנק שלו, לא נבדק האם יש לו קטנוע, לא בוצעה בדיקת מז"פ לשוברים על מנת לברר האם יש עליהם טביעות אצבעותיו. ועוד, בניגוד לטענת המדינה, חברת השליחויות בה נטען שצ'קנוב עבד אכן קיימת, ואף ייתכן כי היה לו "קוקו" בעת הרלבנטית. עוד נטען לגבי צ'קנוב כי מיכאלי השתמש בשירותיו רק לאחר שנתן לו סכומים קטנים בתחילה, ורק אחר כך הפקיד בידיו סכומים גדולים. ביחס לחוזה ההעסקה של צ'קנוב מ-2001 נטען, כי הסתירות המצויות בנסיבות כריתתו, אינן מבטלות את ערכו, והא ראיה שלא הוגש כתב אישום כנגד עורכת הדין אשר ערכה את החוזה. למיכאלי היה צורך בהעסקתו של צ'קנוב, כנטען, שכן תשלום הכספים בבנק הדואר נעשה במזומן ודורש טרחה רבה. נטען עוד, כי מיכאלי שיתף פעולה עם המשטרה, ואף ביקש לקיים בדיקת פוליגרף אך לא נענה. עוד נטען באשר לפגמים בחקירת המשטרה, כגון, כי מומחי המחלקה לזיהוי פלילי קבעו שלצורך הזיוף השתמש הזייפן במחשב ובמדפסת, אך במשרדו של מיכאלי לא נתפסו מחשב ומדפסת שכן הוחרמו קודם לבוא המשטרה על ידי מס הכנסה, והמשטרה, אשר לא היתה מודעת לכך, האשימה את מיכאלי בשיבוש. נטענו טענות נוספות באשר לחקירה. אף נטען, כי מיכאלי לא יכול היה להבחין בזיוף השוברים, שכן עובדה היא שהפקידה האחראית במשרד התחבורה לעניין זה לא שמה לב בעצמה לזיוף השוברים; ובנוסף, חלק גדול מהשוברים שנטען שהם מזויפים, התגלו ככשרים, וייתכן כי יתגלו שוברים נוספים כאלה. ביחס לסכומי הכסף שלטענת התביעה נכנסו לכיסו של מיכאלי במרמה, טוענים באי כוחו כי הכסף המדובר לא נתפס מעולם, וכי כל סכום עליו מצביע החומר הסודי, שלא הוצג להם, ניתן לדעתם להסבר.

ה.        בהודעת הערר של מיכאלי (בש"פ 648/05) ובדיון, טענו באי-כוחו, כי בית המשפט קמא קבע שעילת המעצר היחידה הקיימת כנגד הנאשם היא החשש להימלטות מאימת הדין; ואולם, הוכח כי למיכאלי אין כוונה לכך. כאמור, בית המשפט קמא ציין בעצמו כי הנאשם ידע על טענות כנגדו 45 ימים לפני שנעצר ואף על פי כן לא נמלט, וגם הגיש תלונה כנגד צ'קנוב בקשר לפרשה. לא ייתכן, כך נטען, שכל מי שנאמר עליו כי הוא מחזיק כספים בחו"ל יוחזק כעלול להימלט מן הדין. באותה מידה ניתן יהיה לטעון שכל מי שהוא נטול כסף בישראל תקום גם לגביו חזקת הימלטות, מכיוון שאין לו דבר להפסיד. עוד נטען כי בית המשפט קמא לא קבע כל קביעות עובדתיות המלמדות על כך, שהחשש להימלטות אמנם בוסס על סמך החומר הסודי. ביחס לתנאי השחרור נטען, כי הסכום הגבוה שנדרש להפקדה, 2 מליון ש"ח כאמור, הוא מופרז ובלתי מידתי, ומסכל באופן מעשי את יכולתו של מיכאלי להשתחרר ממעצר ומנוגד לפסיקה. כספו של מיכאלי נתפס על ידי הרשויות ואין אפשרות שיוכל לעמוד בסכום הערבות. נוכח הכרסום בעוצמת הראיות וכן החשש הנמוך להימלטות הנאשם, כך נטען, אין תנאי שחרור כה מכבידים מוצדקים. לעניין הראיות החסויות אשר הוצגו בפני בית המשפט קמא, טענו באי-כוח הנאשם כי בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, בשונה מההסדר שהיה קודם לחקיקתו, קבע המחוקק כי חומר סודי ניתן להגיש אך במעצר לצרכי חקירה (סעיף 15(א)(2)(ג)) ובכך יצר הסדר שלילי. בתגובה לטענה זו טען בא כוח המדינה  כי מקרה זה נכנס לגדרי החריגים בהם ניתן להגיש בפני שופט חומר חסוי בבקשה למעצר עד תום ההליכים. בקשת מיכאלי היא כי מעצר הבית שהוטל עליו יבוטל או למצער יצומצם, וכי תחת הערבות הבנקאית שהוטלה עליו, יוטל עיקול על נכס מקרקעין שברשותו או לחלופין, יוקטן סכום הערבות.

ו.        (1)    עיינתי בראיות שנמסרו על ידי בא כוח המדינה. מוסכם על הצדדים לצורך דיון זה, כי אכן זויפו שוברי רשות הדואר והכסף ששילמו מבקשי הזכות הציבורית (הרשיון למונית) באמצעות מיכאלי לא הגיעו למדינה, קרי, העבירות המצוינות בכתב האישום נעברו. המחלוקת היא כמובן על ידי מי נעברו עבירות אלה, עך-ידי מיכאלי או על-ידי השליח שנעלם.

(2)      שני נושאים ראויים לעיון, וגם עלו כאמור בטענות הצדדים:

           ראשית, עוצמת הראיות, ושנית - עילת המעצר והאפשרות להסתפק בחלופה.

(3)      אכן, על הראיות הבסיסיות לכאורה לפרשה גופה, בטרם מגיעים אל חלק מן העניינים הקשורים במר מיכאלי עצמו, אין מחלוקת לצורך דיון זה. המדובר בפרשה קשה של זיופים שבעטיים נשאבו מיליונים רבים שמקורם בכיסים פרטיים והיו מיועדים לכאורה לקופה הציבורית, ואיני יודע מי הוא שישא לבסוף בהפסדים אלה. במאמר מוסגר אומר, כי התמונה המצטיירת מן התחום של רשיונות למוניות מעציבה ביותר, ואומרת דרשני לרשויות הממשלה; כיצד מסור תחום זה, למצער בחלקו, למיני מתווכים, מה שקרוי בלשון העם מאכערים, שהם המוציאים והמביאים, ולא מיכאלי בלבד. ראו הודעות ה"ה נזרי, וכן גיל וקרסגי. על פני הדברים לפחות, רשיון שעניינו "זכות ציבורית", שהרשות צריכה לכאורה ליתן למי שמילא תנאים מסוימים, הופך להיות, בחלקו, לתעשיה שהנסתר עולה בה על הנגלה, וזאת מבלי שרצוני לפגוע בשום אדם הפועל ביושר. ולעניין מוניות, אין זו פעם ראשונה בתולדות המדינה (ראו על"ע 17/81 סתי נ' בית הדין המשמעתי, פ"ד לו(4) 25).

(4)      כאמור, אין לעת הזאת מחלוקת על מערכת הזיופים אלא בשאלה מי אחראי להם, האם מיכאלי שאין גם מחלוקת כי המדובר ברשיונות שעברו דרכו, או השליח צ'קנוב, דמות שחלקה בפרשה מוזר וסוף דרכה בפרשה עד כה מוזר אף הוא. שלא כבית המשפט קמא, בכל הכבוד, סבורני כי עוצמת הראיות לעת הזאת אינה חלשה.

(5)      קראתי שעות ארוכות את הראיות שנמסרו כחומר חקירה, והן עוררו בי סימני שאלה גדולים באשר לגירסתו של מר מיכאלי. הפירכות הבולטות ביותר נוגעות לפרשת השליח. כמובן אין בידי לקבוע מסמרות לאשר יתברר במהלך הדיון בתיק המהותי, אך לא עלה בידי בעיון בחומר למצוא תשובה משכנעת באשר לכך שאדם חשדן כל כך כלפי הזולת ("כל אדם הוא חשוד אצלהם" (כך!) - הודעת העובד בסו מ-14.12.04) כולל צאצאיו, יתן אמון בעניינים רגישים ובכספים גדולים כל כך במי שהכיר אותו - באופן שהוא עצמו עמום - כשליח על קטנוע, שליח שלפי הנטען עבד עמו שנים; אך לא היה לו - לצ'קנוב -  אפילו רשיון נהיגה לקטנוע, ואיש למעט שני בניו של מיכאלי המתארים אותו באורח דומה (כולל כתובת קעקע שהתימוכין לה אינם ברורים), לא הכיר אותו. ההיכרות מקורה אמור להיות במשרד עו"ד אליהו הורנשטיין, וגם אם אין לבוא בטרוניה אם לא זכר אותו עו"ד אליהו הורנשטיין (הודעתו מ-13.12.04), שאלה היא כיצד לא זכרו אותו עובדי מיכאלי. מי שבא לעתים רחוקות, אפשר שייכנס מכניסה שונה משאר העובדים כפי שהוסבר - אך קשה לקבל באשר לשליח "קבוע", שמעולם לא שמעו ולא ראו העובדים עליו או אותו. ואם נקבל את הגירסה שהעובדים לא הכירוהו, האם יתכן שאין שום אדם, למעט בני מיכאלי, שלאורך מספר עצום של שליחויות לא הכיר אותו ויכול היה מיכאלי להביאו כעדות לכך? פרשת השליח נראית על פניה כעתירת ספקות.

(6)      ותמיהה גדולה נוספת: לאחר שלשיטת מר מיכאלי הודה השליח בגניבה רבתי - לאו מילתא זוטרתא - עשרות מיליונים - מסתפק מיכאלי בתצהיר שלו ובו הודאה בגניבה ובהתחייבות להחזיר שאינה מקוימת, והריהי כחרותה על חולות נודדים או בין גלי הים, ואינו נוקט צעדים אחרים. אם הכל בפעולתו של מיכאלי כשר וישר - מדוע לא תלונה מיידית במשטרה ודרישה למעצר, מדוע לא חקירה ולוא - לשיטת בעלי "דיסקרטיות" - חקירת חוקרים פרטיים, האם אכן נזלו כספים, כטענת צ'קנוב, לשוק האפור המוכר למר מיכאלי, ויש לו יד ורגל בו מבעיותיו שלו שעליהן הצהיר למס הכנסה בחקירה שבה הודה בהעלמת כספים, לפחות 200,000 ש"ח, בשל הסתבכות בהימורים.

(7)      אומרת דרשני אף החזרת כסף למי שרכשו רשיונות באמצעות מר מיכאלי, על פי דרישותיהם לאחר התגלות הפרשה, וכנראה גם לחץ קשה ואיומים ("בלגן" כלשון מיכאלי). הסניגורים הציגו זאת לשיטתם כנקודה לזכות מיכאלי, שכשנתגלה לו מה שאירע השיב כסף לבעליו. אפשר גם לראות זאת, בנוסף לכך שהדברים נעשו בלחץ ולא מיוזמתו, כמעורר סימן שאלה בהמשך לאמור לעיל: הרי מי שנתחוור לו כי מיליונים כבדים שעברו דרכו נעלמו, והואיל ולטענתו נגנבו על-ידי שליחו ואינם בידו עוד, ואין איפוא ביכולתו להחזיר לכל מי שכספם אבד, ראוי שיתלונן במשטרה מייד, ללא דיחוי, ולמצער יפעל באמצעים משפטיים לעיכוב יציאתו של צ'קנוב מן הארץ כשהחשד כבד כל כך. קשה להלום ולהעלות על הדעת שבמי שנתפס בהונאה בסכומים עצומים יינתן אמון על ידי ציפיה להחזר תשלומים, כשבמקרים כאלה הסיכוי להימלטות מטבעו גבוה, בעוד משולמים כספים למי שהוא - השליח - הונה כביכול. הדברים מתחזקים על ידי כך שמר מיכאלי שמר, אמנם משלב מסוים, על זכות שתיקה - אכן, לפי הנחיית פרקליטו, אך בעצם מדוע, אם עליו להיאבק לחפותו.

(8)      מיכאלי ראה - בהתייחסויות לכספים שעברו תחת ידיהם של חלפני כספים - סכומים של מאות אלפים כ"דברים קטנים", וגם זה מוסיף לסימני השאלה.

(9)      ישנו עניין נוסף שראוי להזכירו: חלקה של עו"ד אילה שטריים, שהנסתר עולה אף בו על הנגלה. קראתי בעיון את הודעותיה במשטרה, לאחר שהגיעה באי רצון. שני מסמכים נערכו על ידיה, לפי הנטען, חוזה משנת 2001 ותצהיר משנת 2004, ערב נסיעתו ("בריחתו") של צ'קנוב. החוזה מ-2001 אומר דרשני. אך אין בהירות באשר אליו, כיון שמקורו אינו מצוי בחומר החקירה. יש תמיהה בולטת בעובדה שנחתם כביכול ימים אחדים לפני שעו"ד שטריים קיבלה את רשיונה. ובאשר לתצהיר מ-2004, שאלה גדולה היא מדוע נבחרה עו"ד שטריים להיות מי שערכה את התצהיר, שעה שאין היא עורכת הדין המייעצת כרגיל בעסקיו של מיכאלי, והיא מופיעה בסיפור מחדש אחרי מספר שנים, כביכול בשעה של משבר, ועורכת תצהיר בדבר הגניבה כביכול על ידי צ'קנוב. ההסבר הוא שהיתה שעת ערב ועורכי הדין ה"רגילים" של מיכאלי, עו"ד הורנשטיין, עו"ד שנסי ואחרים, כבר לא היו במשרד, ולכן הלך אל עורכת הדין שהקשר שלה הוא חוזה שכנטען נערך שלוש וחצי שנים לפני כן. הסבר זה קשה לקבלו. ועוד, מעבר לעצבנות המתבטאת בחקירת עורכת הדין, יש שאלה באשר לשעת הפגישה לעניין התצהיר, כשהמדובר לא על סיפור מלפני שנים אלא עתה; הגב' שטריים מדברת על שעת אחר הצהריים לפגישת התצהיר (הודעה מ-13.12.04) שעה שמיכאלי מדבר, כמרכיב בהחלטה להזמינה - על שעות הערב, הודעה מ-14.12.04, והאם היתה במשרדה באקראי באותו יום בשעת ערב שמתאר מיכאלי, כל אלה אומרים דרשני.

(10)     אכן, בצדק ציין בית המשפט קמא את העובדה שהראיות נגד מיכאלי הן ראיות נסיבתיות. ואולם, גירסתו וגירסת עורכת הדין שטריים, שבאמון בהן יהא תלוי במידה רבה גורל ההליך כפי שציין בית המשפט קמא, מעוררת תמיהות גדולות; גירסתו של מיכאלי, אף אם היא עקבית, יכלה להיות מתוכננת כדבעי משנתחוור לו כי מערכת המרמה קורסת, לאור תחילת הבירורים במשרד התחבורה; הישארותו אמנם אינה עניין של מה בכך, ואיני מקל בה ראש, אך יתכן שקיווה לשכנע בתלונה למשטרה על צ'קנוב בליווי התצהיר.

(11)     מבחן הראיות לכאורה הוא כידוע, על פי בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל (פ"ד נ(2) 133, 147-146), היותה של ראיה כזאת "אשר טמון בה פוטנציאל ראייתי, אשר יוצא מהכוח אל הפועל בעתיד, בסיום ההליך השיפוטי ... הערכתה מבוססת על הסיכוי הטמון בתיק העתיד להפיכתה לראיה רגילה ... לאחר חקירה ראשית ונגדית, וקביעת אמינות ומשקל ... ראיות לכאורה להוכחת האשמה הן איפוא ראיות גולמיות, אשר לגביהן קיים סיכוי שעיבודן במהלך המשפט תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל ... יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר". כשלעצמי סבורני, כי עוצמת הראיות לעת הזאת, אינה חלשה ובמדרג - במאזני הלכת זאדה, הניסיון האנושי והשכל הישר, שכמובן תוך שהמבחן המהותי יהא בעת הדיון בתיק המהותי, מצדיקה מעצר. עדיין יש לבדוק היש מקום לחלופה.